כפר החורש
חסר רכיב

ראשיתו של קיבוץ: עליה על הקרקע בצאלים קבוצת "שורשים" פברואר 1947 קטעי מכתבים

04/08/2019
ראשיתו של קיבוץ:
עליה על הקרקע בצאלים
קבוצת "שורשים" פברואר 1947
קטעי מכתבים
מתוך מכתב של יהודית זרחי, 3.3.47 :
קשה לתאר מה רבה השמחה אשר מכתבכם העניק לנו... נעמי תהיה בת 14 חודש, היא שוקלת 9 קילו, כפי שאתם רואים היא רזה, אך אין דבר לפחות תהיה נערה יפת-גזרה... בפלוגת ההנהלה היא היא אהובתם של אמנון ואריה (אנגלוס, השליח מכפר המכבי)... גרעין הכשרה קבוצה א' עובר עוד מעט לסֶגֶד, שם ננהל מעון ילדים ונעבד גן-ירק של כ-28 דונם. תהיה חֶבְרָה טובה מאוד, מתקבל על הדעת שגם בארץ יהיו איתנו.
משפחת ג'רפש (הגיס של צבי בוגן) הם אנשים טובים מאוד, בעלי סיכוי להתפתחות, יש להם בן קטן בן 9 חודשים. משפחת שפיץ שהם זוג נחמד מאוד עם בן בן 7 חודשים... ועוד (אנשים) שיהיה ארוך למנות אותם. נהיה בסך הכל 18. גם יוסף (שפר, אחיה של יהודית) צריך להיות פה אבל מזלו גרם שהוא כבר יוצא לדרך לעלות. יחסר לנו מאוד מבחינת העברית...
מתוך מכתב של יצחק גרוף מן הנגב, ללא תאריך, קיץ 1948:
ילדינו היקרים והחמודים! אין אתם מתארים מה מאוד אני מתבייש בכותבי לכם עדיין הונגרית.... כבר שלושה שבועות אני כאן בנגב, ולא עבר יום בו לא הייתם חסרים לי מאוד מאוד... אין לי מה לספר לכם על עצמנו. כל יום אחרי הצהריים סופות חול נוראות מנשבות כאן. יש לנו כבר גן-ירק זעיר-קטן, והזרעים כבר נבטו יפה...
מתוך מכתב של ברוך רבל, מרץ 1947, מן הנגב:
שבוע ימים לא היה לנו לחם ולא מים. שלשום הגיעו המים וזה יומיים אנו מכבסים בלי הפסק...
הגיעו השולחנות וכבר לגמרי "התקובצנו"... כבר יש לוקס (עששית ביתית), וזה ממש משונה.
מתוך מכתב של רונצ'י קניש (קדרון) 15 בפברואר 1947, מבודפשט:
כִּתבו הרבה על עבודתכם, על ההתיישבות. כמו בחלום לקרוא זאת, לחיות הכל תוך כדי קריאה. במחשבה אני עוזב לרגע את אירופה ואני בבית, בעבודה. אין מחשבה יפה מזו בעולם... כִּתבו על האוהל, המים, איזה מכונות יש לכם, איך מתקדמת הבנייה... אני כבר מגזים באופטימיות.
מתוך מכתבי יהודית א' מרץ 1947, מן הנגב:
... אנו מעטים מאוד ומתחילים להיות משעממים זה את זה. צריך היה להביא הנה כמה בחורות בשביל הבחורים ואז היה מיד יותר שמח. אנו מנותקים כל כך מהעולם, שלוּ גם פרצה עכשיו איזו מלחמה, לא היה נודע לנו אלא רק כעבור כמה ימים.
יש לנו שני כלבים קטנים, חבל שראובן (וצלר) וגבי (ברזל) אינם כאן, יכלו לשחק אִתָם. אנחנו משחקים עם הכלבים כתחליף באין ילדים.
מנדי ביקר אתמול אצל הבחורים העובדים בניר-עם. הם ירוויחו נהדר: 2 לא"י ליום, פחות דמי כלכלה. אחרי צאת החמישה לעבודת-חוץ אנו כאן רק 11 וזה מצב בלתי-אפשרי מבחינה ביטחונית... בערבים אשר נותן שיעורי איתוּת. חיים מתחיל היום לתת שיעורי עברית וערבית. אף ערב איננו הולכים לישון לפני 12, משחקים ולומדים לרקוד. עכשיו, שֶאיזָה הגיע נלמד גם לשיר – לעצרת העלייה (על הקרקע)... כל עוד לא נקבל עגלה לא נוכל לעבוד בבניין, כי אין במה להביא את החומרים הנחוצים מהוואדי.
אתמול החלטנו לעשות משתלה, גן-ירק ומספוא. במשך היום היה נורא חם, אפשר להיצלות. תהיה בעיה עם מים קרים ועם שימור המזון. אנו מנסים עכשיו לחפור בור של שנים וחצי מטר, שמא זה יעזור משהו.
מתוך מכתב של סבתא ואש (אמא של אלכס ואמנון ברזל-ואש) 15 בפברואר 1947, מבודפשט:
נודע לנו מהתנועה שנתממשו חלומות שאיפותיכם... דבר גדול זה, ילדים. אנו אולי אף איננו יכולים לתפוס את משקלו מבחינת הפרט, האדם ומבחינת התנועה. אנו מצטערים מעומק הלב שאיננו יכולים להיות נוכחים במאורע רב-משמעי זה, ואיננו יכולים לעזור לכם בקשיים הראשונים.
האל הטוב ילווה אתכם כשאתם מניחים את יסודות בתיכם – בתינו, עתידכם – עתידנו.
ליבי פעם בי לשמע הבשורה, כי יצאתם לדרך, ראיתי אתכם לפניי כשאתם תוקעים לראשונה את האת באדמה, כדי להתחיל חיים חדשים ולבנות את ביתנו השקט, בו נדע רק אושר ולא נרגיש את תחושת חוסר המולדת והאימה שמלווה אותנו אפילו בחלומות.
דבר המקליד מחדש:
ההתרגשות שבהתחלה. שימו-נא לב להיעדרם של סימני קריאה במכתבים. (!)
כך נכתב במקור. השערתי (שמוליק) היא שמשה זרחי ז"ל, מייסד הארכיון בכפר החורש, תרגם מהונגרית את רוב המכתבים, הדפיס במכונת הכתיבה שלו, 'הרמס בייבי', טמן בארכיון וגם פירסם בדרך כלשהי לעיני החברים כאן.
גם אני התרגשתי למקרא המכתבים. ולכן אני מביא אותם אל עיניכם, לידיעתכם.
1.8.2019
ארכיון כפר החורש
שמוליק בדאור

חסר רכיב